‫‪-1-‬‬ ‫‪ 10‬יוני ‪2018‬‬ ‫כ"ז בסיון תשע"ח‬ ‫סימוכין‪ :‬ב‪-‬מא‪951‬‬ ‫ת ק צ י ר מ נ ה ל ים‬ ‫איומי הסייבר הולכים ומתעצמים עם צמיחתו של מרחב הסייבר‪ ,‬העלייה בתלות בו ובעומק החיבור‬ ‫בינו לבין המרחב הפיסי‪ .‬איומים אלו עלולים ל הוביל לפגיעה בתוך המרחב )למשל במידע או בתפקוד(‪,‬‬ ‫לפגיעה בעולם הפיסי )למשל פגיעה במערכות רפואיות או תשתיות אנרגיה(‪ ,‬לפגיעה תפקודית משקית‬ ‫קשה‪ ,‬ואף לפגיעה בחיי אדם‪ .‬תקיפות הסייבר הולכות והופכות מתוחכמות יותר‪ ,‬ותוצאותיהן קשות‬ ‫יותר ומורכבות יותר לטיפול‪.‬‬ ‫התגברות האיומים על אינטרסים לאומיים‪ ,‬חברתיים וכלכלים כתוצאה מתקיפות סייבר‪ ,‬נובעת‬ ‫מהמשרעת הרחבה של תוקפים‪ ,‬בהן מדינות‪ ,‬ארגוני טרור‪ ,‬ארגוני פשיעה‪" ,‬האקטיביסטים"‪ ,‬ותוקפים‬ ‫מזדמנים‪ .‬מאפייניו הייחודיים של מרחב הסייבר מאפשרים לתוקפים לגרום לפגיעה בנפש או ברכוש‪,‬‬ ‫פגיעה ברציפות תפקודית של תהליכים חיוניים‪ ,‬גניבת מידע‪ ,‬הדלפתו או שיבושו‪ ,‬ואף נזק תודעתי‬ ‫כתוצאה מתקיפת סייבר‪.‬‬ ‫מרחב הסייבר הוא מרחב אזרחי ברובו‪ ,‬הוא מורכב ממחשבים‪ ,‬רכיבי תקשורת וטכנולוגיות‬ ‫אזרחיות‪ ,‬המופעלים ונשלטים ע"י ארגונים‪ ,‬ולא על ידי המדינה‪ .‬מאחר שזירת ההגנה ה יא במערכות‬ ‫המידע והתקשורת של הארגונים האזרחיים‪ ,‬ובשל חשיבותו הרבה של מרחב הסייבר לחדשנות ולתנועה‬ ‫חופשית של מידע‪ ,‬נדרשת תפיסה חדשה לתפקיד המדינה‪ .‬בראיה צופה פני עתיד – תלות גוברת של‬ ‫החברה המודרנית במרחב הסייבר לצד התפתחותו כמרחב לחימה של ממש‪ ,‬ניכר כי ההגנה על מרחב‬ ‫הסייבר‪ ,‬במיוחד בראי אחריות המדינה כריבון‪ ,‬אינה נגזרת של דיסציפלינה ביטחונית קיימת‪ ,‬כי אם‬ ‫דיסציפלינה ייחודית ועצמאית‪.‬‬ ‫במדינות המערב מקודמת מדיניות הגנת סייבר לאומית‪ .‬בשנת ‪ 2015‬המליץ ה‪ OECD-‬למדינות‬ ‫הארגון לגבש מדיניות הגנת סייבר הכוללת התמודדות עם הסיכונים למרחב הדיגיטלי‬ ‫‪ .1‬בשנת ‪ ,2016‬נחקק באיחוד האירופי )בתוקף החל מ‪ (10.5.2018 2-‬חוק המחייב את חברות האיחוד‬ ‫‪http://www.oecd.org/sti/ieconomy/digital-security-risk-management.pdf‬‬ ‫‪https://ec.europa.eu/digital-single-market/en/network-and-information-security-nis-directive‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬